<h1>ספר התרומות שער ד' חלק ו'</h1>
<h2>דף צה.</h2>
גרסינן בפרק מי שהיה נשוי תנן התם אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין. איבעיא להו אשתדוף בני חרי מהו דליטרוף ממשעבדי. ואסקינא והילכתא טריף ממשעבדי. ופירוש אשתדוף, כגון שהיו הקרקעות בני חורין שנשארו לו בעת שמכר אלו שהן עכשו משועבדים בכדי חובו, ובשעת גובינא אין שוין אלא פלג חובו מפני שהוזלו או נשתדפו, בהא ודאי אזלינן לשעת גובינא ולא אמרינן כיון דבשעת מכירתו הניח לפניו בני חורין ששוים כדי חובו, אסתלק שעבודיה מעל מה שמכר, אלא אזלינן לשעת גובינא וגובה את חובו מן המשועבדים. ובאמת יש לנו לחלוק בין שנשתדפו מחמת עצמן ובין שנשתדפו מחמת פשיעתו של מלוה. וכיצד כגון ראובן שלוה משמעון ואחר כך מכר ראובן נכסיו ללוי וליהודה זה אחר זה וכתב שמעון המלוה ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך וקנו מידו שנסתלק מעליו, הרי זה אינו יכול לטרוף מלוקח ראשון, שהרי יכול לומר הנחתי לך מקום לגבות ממנו בשעה שקניתי אותן נכסים, שקנה אחרי לוקח השני, ואם אתה מחלת לו שעבודך הפסדת על עצמך. ואין זה דומה לאשתדוף בני חרי דטריף ממשעבדי, דאשתדוף בידים שאני. והכי איתה בגמ' התם דתניא לוה מן האחד ומכר נכסיו לשנים וכתב בעל חוב ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך, אין לו על הראשון כלום, שיכול לומר לו הנחתי לך מקום. ומפרש טעמא בגמ' משום דאשתדוף בידים שאני. וכן פסק ה"ר משה ז"ל [מלוה פי"ט ה"ח] כבריתא זו. גם כתב אבל אם כתב מלוה ללוקח ראשון דין ודברים אין לי עליך, יכול לטרוף מן השני, שהרי לא היה שעבודו בראשון כלל, שהרי יכול לומר לו הנחתי לך מקום. וכן אם מכר הלוה שדה אחת וכתב המלוה ללוקח זה דין ודברים אין לי עמך וקנו מידו בכך, אבל לא כתב לו ולא על באי כחך, וחזר הלוקח ומכרה לאחר, הרי זה המלוה חוזר על השני וטרפה ממנו לאותה שדה עצמה שסלק ידו ממנה כשלקחה הראשון, וחוזר לוקח ראשון וטרפה מבעל החוב, שהרי כתב לו דין ודברים אין לי עמך, ולוקח שני חוזר וטורף אותה מלוקח ראשון, שהרי הוא מכרה לו, וחוזר בעל חוב וטורף משני, וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם. והא מילתא גמרינן לה מההיא דגרסינן בפרק מי שהיה נשוי [כתובות צ"ה ע"א] דתנן מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר לו שדהו וכתבה הראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך, השניה מוציאה מיד הלקוחות והראשונה מיד השניה והלוקח מיד הראשונה, וחוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהן, וכן בעל חוב וכן אשה בעלת חוב. ופריש בגמ' תנא וכן אשה בעלת חוב ושני לקוחות, וכן בעל חוב ושני לקוחות. ופירושו על דרך שכתבנו. וכן פירש הרב ר' משה ז"ל [מלוה פי"ט ה"ח]. וכתוב בספר ההגהות אמר אברהם בחיי ראשי שלא ראיתי בכל ספריו שבוש גדול כזה מכמה תשובות. האחת, שאין חוזרין חלילה אלא כשמכר ראשון לשני באחריות, ומשנתינו אין בה הפלגה. והשנית, משנתינו הפשרה מתחלקת לשלשה, וכאן אין הפשרה אלא לשנים. והשלישית, שאף לשנים אין כאן פשרה, [שכשטורף] בעל חוב מלוקח שני הולך אצל ראשון ונוטל מעותיו והולך לו, ונמצא הוא לבדו מפסיד. והרביעית, שאף לכתחלה אין בעל חוב יכול לטרוף משני, דאמר ליה אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא, וכן הדין במי שאבדה דרך שדהו, ע"כ. אבל ר"ש ז"ל מפרשו על דרך אחרת, כגון שהיה אחד נושה בחבירו מנה ולו שני קרקעות שהן שוין מאה ונמצא שבין שניהם כדי חובו, ומכרן הלוה לשני בני אדם, ונמצא שבין שניהם כדי חובו, לכל אחד בחמשים, וכתב בעל חוב ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך, הרי זה טורף בעל חוב מלוקח ראשון, ואינו יכול לומר לו הנחתי לך מקום, שהרי אין בשניהם אלא שיעור חובו, ולוקח ראשון חוזר וטורף משני וחוזר בעל חוב וטורף מלוקח הראשון וחוזר לוקח שני וגובה מבעל חוב, שהרי כתב לו שנסתלק ממנו, וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם, ע"כ. גם הרב ר' אברהם אב ב"ד ז"ל פירש על דרך אחרת וזה טופסו, פירוש שני לקוחות של תת"ר ושל תת"ר ושיעור חובו אלף דנרים ונמצא שכל אחד מן הלקוחות לקח שיעור חובו, וכתב הוא ללוקח שני דין ודברים, ונמצא השדה של לוקח ראשון שאינו שלו, אתי ראשון וטריף משני ובעל חוב טורף מראשון ושני טורף מבעל חוב, וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם. אי נמי דאמר ליה לבעל חוב לא יהא לך פרעון אלא מזו, ואית ליה [רשותא] בכה"ג לטרפו מלוקח ראשון, ולוקח ראשון טורפו מלוקח שני, דהא הדר עילויה, ובעל חוב מפיק מלוקח ראשון ולוקח שני מפיק מבעל חוב, דהא כתב ליה דין ודברים אין לי עמך, וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם. כך הן שני דרכים הללו שעושין פשרה, והנבון חתני חולק בשתי לשונות הללו, ודן דלא נפיק מידיה דראשון על ידי טרפא דבעל חוב, ע"כ. וכל פירוש ופירוש מפירושין הללו הוא דין בפני עצמו וישמע חכם ויוסיף לקח.
